רולקס פפסי: איך שני צבעים הפכו לאגדה, ומה כדאי לדעת על הדגם הייחודי?

תשאלו חובב שעונים מה השעון הכי מזוהה של רולקס, וסביר שהוא יתלבט בין שניים או שלושה דגמים. תשאלו אותו איזה שעון הוא מזהה הכי מהר ברחוב, והתשובה כמעט תמיד תהיה אותו שעון עם טבעת חצויה, חצי אדום וחצי כחול. ברולקס קוראים לשילוב הזה בשם BLRO, קיצור של כחול ואדום בצרפתית. כל השאר פשוט קוראים לו רולקס פפסי, הודות לדמיון ללוגו של המשקה המוגז, והכינוי מזמן גבר על השם הרשמי.

מה שרבים לא יודעים הוא שמאחורי הצבעים האלה מסתתרים כמה שעונים שונים לגמרי. מי שקונה "פפסי" יכול לקבל שעון משנות ה-60, שעון מסוף שנות ה-90 או שעון שיצא מהמפעל לפני שנה, וכל אחד מהם מתנהג, מזדקן ומתומחר אחרת.

שעון שנולד בתא הטייס

הסיפור מתחיל באמצע שנות ה-50, בעידן שבו טיסות מעבר לאוקיינוס האטלנטי הפכו לשגרה. הגרסה המקובלת מספרת שרולקס פיתחה את ה-GMT־מאסטר כשטייסי חברת פאן־אם עמדו לנגד עיניה. הם היו צריכים לדעת מה השעה בבית ומה השעה ביעד, בלי לחשב בראש באמצע טיסה.

הפתרון היה אלגנטי: מחוג רביעי שמשלים סיבוב אחד ביממה, וטבעת מסתובבת סביב הלוח, מחולקת לשני צבעים. האדום סימן את שעות היום, הכחול את שעות הלילה, ומבט אחד הספיק כדי לדעת אם בבית עכשיו בוקר או חצות. הצבעים נבחרו מסיבה פרקטית לגמרי, ובמקרה גם הפכו לאחד השילובים הצבעוניים המפורסמים בתולדות השעונים.

הטבעת הראשונה הייתה עשויה בקליט (סוג של פלסטיק קשיח), חומר שהתגלה כשביר מדי, ובהמשך הוחלפה באלומיניום. לאחר מכן הגיע הרפרנס 1675, שליווה את הדגם קרוב לשני עשורים והפך לשעון של טייסים ונוסעים מתמידים. בתחילת שנות ה-80 הגיע ה-GMT־מאסטר II, עם שדרוג שנשמע קטן אבל שינה הכול: נוספה האפשרות להזיז את מחוג השעות המקומי בקפיצות, בלי לעצור את השעון. מי שנחת אי פעם בארץ אחרת יודע כמה זה נוח.

ה-16710: הפפסי שהאספנים אוהבים להתווכח עליו

אם יש דגם אחד שמייצג את עידן האלומיניום, הוא ה-16710. הוא נמכר מסוף שנות ה-80 ועד שנת 2007 בקירוב, וזכה לקהל נאמן במיוחד. חלק מהקסם שלו נובע מכך שהוא הוצע עם שלוש טבעות שונות: פפסי, "קוקה" באדום־שחור, ושחור מלא.

לפרט הזה יש צד פחות רומנטי. מכיוון שהטבעות האלה מתאימות פיזית לאותו שעון, לאורך השנים לא מעט בעלים החליפו ביניהן לפי מצב הרוח. בשוק קיימות גם טבעות שלא יוצרו ברולקס בכלל. לכן, כשנתקלים ב-16710 שמוצע כפפסי, השאלה הראשונה היא לא כמה הוא עולה, אלא אם הטבעת הזו הגיעה איתו מהמפעל.

כשהקרמיקה נכנסה לתמונה

כשרולקס עברה לטבעות קרמיות, הפפסי נעלם לכמה שנים. רולקס הציגה טבעת קרמית בשני צבעים לראשונה ב-2013, בשילוב כחול־שחור, אבל האדום התגלה כאתגר קשה יותר. הפפסי הקרמי הגיע רק ב-2014, תחילה בגרסה מזהב לבן. ב-2018 הגיעה סוף סוף גרסת הפלדה, רפרנס 126710BLRO, על צמיד ג'ובילי, ובהמשך נוספה גם אפשרות לצמיד אויסטר.

כאן נכנס לתמונה ויכוח שמלווה את חובבי הדגם עד היום. אלומיניום דוהה עם השנים: שמש, מי ים ושימוש יומיומי הופכים את האדום לוורוד ואת הכחול לתכלת עמום. יש מי שרואים בזה בלאי, ויש אספנים שמחפשים דווקא את הגוונים האלה, כי כל שעון דוהה בדרכו ומספר סיפור משלו. הקרמיקה, לעומת זאת, כמעט לא משתנה. מי שקונה 16710 קונה גם את העבר שלו. מי שקונה 126710 קונה טבעת שתיראה בעוד עשרים שנה בדיוק כמו היום.

חמישה דברים שכדאי לבדוק לפני שרוכשים רולקס GMT יד שנייה

רכישה של רולקס יד 2 תמיד דורשת תשומת לב, אבל כשמדובר ב-GMT יש כמה נקודות שכדאי להכיר מראש.

הראשונה היא הטבעת עצמה. גופן שנראה קצת אחר, צבעים שלא מתאימים לגיל השעון או טבעת שלא יושבת בדיוק במקומה הם סיבה לבקש חוות דעת מקצועית. בדגמי האלומיניום, מידת הדהייה צריכה להתיישב עם השנים שעברו על השעון.

השנייה נוגעת להיסטוריית הטיפולים. כשמכניסים שעון ותיק לטיפול רשמי, נוהגים לעיתים להחליף מחוגים, לוח או טבעת ישנים בחלקים חדשים. השעון יוצא מצוין, אבל בעיני אספנים הוא מאבד חלק מהאותנטיות שלו. כדאי לשאול אם החלקים המקוריים הוחזרו לבעלים ונשמרו.

השלישית היא החומר הזוהר. בשעונים ותיקים, הזוהר על הלוח ועל המחוגים אמור להזדקן יחד. כשגוון אחד שונה בבירור מהשני, סביר שאחד מהם הוחלף.

הרביעית היא כרטיס האחריות. שעון יכול להיות מיוצר בשנה אחת ולהימכר לראשונה כמה שנים אחר כך. מאז 2015 נותנת רולקס חמש שנות אחריות, והן נספרות מתאריך המכירה שבכרטיס ולא משנת הייצור. כשהשנה במודעה והשנה בכרטיס לא תואמות, זה לא בהכרח סימן אזהרה, אבל שווה להבין איזו מהן קובעת.

והחמישית פשוטה: לשחק עם השעון. בדגמי ה-GMT־מאסטר II, להזיז את מחוג השעות המקומי ולוודא שהתאריך מתחלף בחצות לפי השעה המקומית. ובכל דגם, לסובב את הטבעת ולוודא שהיא נעה בצורה אחידה, בלי חופש או חריקות.

"חדש עם מדבקות": החלום, והאותיות הקטנות

מדי פעם צץ בשוק שעון שנשמע כמו אגדה: 16710 מסוף התקופה, שנקנה, נשמר בכספת ומעולם לא נענד, עדיין עם מדבקות המגן מהמפעל. שעונים כאלה נדירים באמת, והמחיר שלהם משקף את זה.

כדאי לזכור שני דברים. המדבקה לבדה לא מוכיחה שהשעון לא נענד, ולכן כדאי לבדוק גם את הסוגר ואת קצוות הקייס. ומנגנון ששכב שני עשורים בקופסה הוא מנגנון ששמניו הזדקנו בשקט, כך שגם שעון "חדש" כזה עשוי להזדקק לטיפול לא הרבה אחרי הקנייה.

לראות את ההבדל בעיניים

אפשר לקרוא על ההבדל בין אלומיניום לקרמיקה עד מחר, אבל אין תחליף לרגע שבו מחזיקים את שניהם, אחד בכל יד, באור יום. בבוטיקים שמתמחים בשעוני יד שנייה, כמו גוטהלף ע. שעונים בתל אביב, אפשר לא פעם למצוא דגמי GMT ותיקים לצד גרסאות קרמיות עדכניות, ולהשוות ביניהם במקום.

ומי שכבר עונד GMT ותיק ומפנטז על הדור החדש, או דווקא רוצה לחזור לאלומיניום, יכול לבדוק אפשרות של טרייד־אין. זו דרך מקובלת להחליף פפסי אחד באחר בלי לעבור את כל הדרך הארוכה של מכירה פרטית.