אודות ענף הסחר בשעוני יוקרה

בהשוואה לכלל ההיסטוריה של מדידת הזמן, שעון היד עדיין תופעה שהיא, יחסית, חדשה. השעונים הלבישים הראשונים צמחו במאה ה-16, כאשר השען של נירנברג, פיטר הנליין, המציא את ה- clock-watches, חפצי נוי שנענדו כשהם כרוכים מסביב לצוואר או מחוברים לבגד.

סביב הצוואר.

כ-100 שנים מאוחר יותר, הצורך הוליד את שעון כיס, מאחר והשעון החשוף לאלמנטים שונים היה רגיש מכדי לתפקד כהלכה. שמירה על השעון תחוב בבטחה בכיס הציעה לשעון הגנה והולידה את צורתו המעוגלת השטוחה המסורתית, ללא תופסנים שמטרתם לחבר את השעון לבגדים.

הגעתו של שעון היד הראשון מהווה סלע מחלוקת ותיק, אבל לדעת מומחים רבים, המועמד הסביר ביותר לתואר שעון היד הראשון, זכאית היצירה שנוצרה עבור מלכת נאפולי בשנת 1810 על ידי השען הצרפתי אברהם לואיס Breguet. יחד עם זאת, עד לתחילת המאה ה-20, ובעיקר בזמן המלחמות שבה, שעון היד היה נחלתן של נשים אריסטוקרטיות, כששעון הכיס המשיך לשלוט בכיפה ביד רמה. תועלתו של שעון שנדרשה רק יד אחת להפעלתו, חייבת הייתה להיות מוכחת בזוועות המלחמה. מאז, פיתוחו של שעון היד התקדם באופן מתמיד, דבר המוביל כיום למגוון רחב של סגנונות ושימושים שונים, עם יכולות שחלוצי השענים הראשונים מעולם לא היו יכולים אפילו לחלום עליהן.

לאורך הדרך היו כמה רגעים מכוננים וחידושים ששינו את כיוון התפתחותו של שעון היד, כמו גם סללו דרכים חדשות אותן יש לחקור. הבה נבחן כמה מאבני הדרך החשובות ביותר בהיסטוריה של השעונים.

1904 – Cartier Santos

הגיעו בעידן שלפני מלחמת העולם הראשונה, הופך את Cartier Santos לשעון היד המודרני הראשון המיועד לגברים. הוא נוצר על ידי הצורף לואי קרטייה עבור חברו אלברטו סנטוס-דומונט – אדם שזכה בהוקרה על ידי היסטוריוני תעופה להוקרה בה זכו האחים רייט.

דומון גילה כי בדיקת שעון כיס בזמן הטיסה הייתה כמעט בלתי אפשרית, בשל הצורך לאחוז בשתי ידיו את ההגאים. הפתרון של קרטייה היה פיתוח שעון הניתן לענידה על פרק היד. צורת שעון זו הפכה לפופולרית באירופה והוכנסה לייצור המוני בשנת 1911. השאלה אם היה זה שעון היד הראשון עדיין פתוחה לדיון, אבל הסנטוס קרטייה היה בהחלט שעון היד הראשון המיועד לטייס.

1926 – ה- Oyster והמנגנון האוטומטי

לאחר מלחמת העולם הראשונה, שעוני היד החלו להיות אביזרים מקובלים לגברים, אבל נקודת הכשל הגדולה ביותר שלהם הייתה, עדיין, הרגישות שלהם לאבק וללחות שחדרו לתוך הקייס ופגעו במנגנון.

פיתוחו של קייס ה"צדפה" העמיד בפני מים על ידי הנס ווילסדורף מיקם את המנגנון בתוך מערכת הכללה בייזל מתברג, חלק אחורי וקראון נמתח במרכז, מה שיצר איטום למנגנון עליו היה צורך להגן.

זו הייתה ההמצאה ששינתה הכל. שעוני יד הפכו כעת לקשיחים ועמידים והפסיקו להיות אך ורק אבזר קישוטי.

באותה שנה, הציג השען הבריטי ג'ון הארווד את המנגנון הנמתח אוטומטית שלו ביריד השעונים של באזל. למרות שהיה בהפקה מסחרית במשך שלוש שנים, באותה עת, המנגנון היה קשה לייצור ושביר למדי בשימוש. בשנת 1931, מנגנון המתיחה האוטומטי נפל קורבן להשפעות השפל הגדול והתמוסס, כשהוא משאיר את זכות הראשונים לקליבר העובד האוטומטי הראשון.

1933 – ה- Perpetual

אמיל בורר, ראש מחקר ותיק ברולקס, פיתח גרסה זו על בסיס העיצוב של הארווד. היא העבירה מתח מתמיד מקור החשמל והדיוק הפך למשופר במידה ניכרת. כעת, שעוני יד יכלו להמשיך לעבוד בזכות תנועת זרועו של העונד. הייתה זו החדשנות שהעניקה לשעון היד את הניצחון סופי על שעון כיס, מאחר ושעונים הנענדים על הגוף אינם נמצאים בתנועה דיים, על מנת שיוכלו למתוח את המנגנון כהלכה.

ה- Rolex Perpetuals הראשון Perpetuals שהושק בשנת 1933, כלל מנגנון פנימי שחייב גב קמור לקייס, על מנת שהקייס יוכל להכילו – Bubbleback.

1969 – כרונוגרפים אוטומטיים, משבר קוורץ והנחיתה על הירח

השנה האחרונה של שנות ה-60 הייתה שנת מפנה עבור ההורולוגיה. מאבק שהשתולל במשך קרוב לעשור כמעט הסתיים בתיקו כאשר שלושה מנגנוני כרונוגרף אוטומטי יצאו כולם לשוק בתוך 12 חודשים. Seiko של 6139 הושק הראשון, ואחריו Caliber 11, פרויקט משותף שפותח על ידי קונסורציום המורכב מ-Heuer-Leonidas, ברייטינג ו- Dubois-Dépras, Büren and Hamilton.

אבל המנגנון האחרון שהופיע, היה דווקא זה שהוכיח את עצמו. El Primero של Zenith שנחשף בספטמבר 1969, ומלבד הפסקה של עשור שנים, מתחילת שנות ה-70 ועד לתחילת שנות ה-80, הוא עדיין מיוצר גם כיום.

המצאה מהפכנית נוספת, יצרה אף היא פער טכנולוגי שסייע אף הוא להרוס המונופול של תעשיית השעונים השוויצרית לחלוטין. החברה היפנית Seiko פרצה, פעם נוספת, למודעות (בפעם השנייה באותה שנה) כאשר השיקה את Astron, שעון הקוורץ הראשון בייצור בקנה מידה גדול. עד כדי כך, שבתה הטכנולוגיה החדשה את ליבם של חובבי השעונים, כשהיא הציעה דיוק ברמה כזו, שהקפיצים וגלגלי השיניים המסורתיים שהמנגנונים הקלאסיים לא יכלו להתחרות בו. הדבר גרם לשטף של שעוני קוורץ זולים וחסרי צורך בתחזוקה שמקורם במזרח הרחוק ובארצות הברית, אשר דחק את רגליהם של שני שלישים שמיצרניות השעונים בשווייץ, Zenith ביניהם.