מה כל כך מיוחד בשעון כרונוגרף?

מה כל כך מיוחד בשעון כרונוגרף?

הכרונוגרף (להבדיל מהכרונומטר, אשר כאשר הוא נושא חותמת Swiss-made המעידה על COSC-certified, הוא אמצעי מדידת זמן מדויק, אשר עומד בסטנדרטים מדויקים ומאד ספציפיים), במונחים פשוטים, הוא שם מפוצץ לפונקציית סטופר או טיימר. בדרך כלל, שעון כזה מכיל בין לחיץ אחד לשלושה לחיצים אשר משמשים כדי להתחיל, לעצור ולאפס את פונקציית הכרונוגרף, מבלי להפריע לפעולתו התקינה של השעון. כך שכרונוגרף הוא שעון מכני, אשר מלבד הפעולה הבסיסית הנדרשת של מדידת הזמן החולף, מציע גם את פונקציית הכרונוגרף, שמטרתה למדוד יחידות זמן באופן נפרד ממדידת הזמן הרגילה של השעון. בעוד ששעוני כרונוגרף מסוימים יכולים להתייחס רק לפרק זמן של שלושים דקות בכל מדידה, אחרים יכולים להתייחס לפרקי זמן ארוכים יותר, אפילו עד ל-12 שעות. הזמן המתועד משתקף בחוגות משנה הנמצאות על לוח השעון. חוגות אלה מתעדות את השניות, הדקות והשעות שחלפו, מהרגע בו הלחיץ הופעל. שמו של הכרונוגרף, אם נתרגם אותו פשוטו כמשמעו הוא "כותב זמן" - איחוד של המילה היוונית "Chronos" שמשמעותה זמן והמילה "Graph" שפירושה כתיבה. כעת, השאלה ההגיונית הראשונה שאמורה להישאל, היא מה לכתיבה ולשעון? והנה התשובה: הגרסאות הראשונות של הכרונוגרף פעלו על ידי סימון החוגה בעט קטן שהיה מחובר למחוג, ואורכו של הסימון בעט ציין את משך הזמן שעבר מאז הפעלתה של הפונקציה. אנחנו מדברים על משהו שקרה בשנת 1815, כאשר לואי מוין (Louis Moinet) יצר את מה שהיה עתיד להיות הכרונוגרף הראשון, עם השלמתו בשנת 1816. אבל, מוין המציא את הכרונוגרף שלו רק ככלי לעבודה עם ציוד אסטרונומי, למרות המצאה יצירתית זו, את הקרדיט הממשי על המצאת הכרונוגרף הראשון הניתן לרכישה קטף בשנת 1821 שען צרפתי בשם Nicolas Mathieu Rieussec, שזכה לכבוד מהמלך לואי ה-18, בעיקר בשל אי-תמיכתו הגלויה בנפוליון בונפרטה. Rieussec התבקש לפתח את הקומפילציה כדי שהמלך לואי יוכל למדוד את זמני מרוצי סוסים, הבילוי החביב עליו. התוצאה שהושגה שינתה את עולם הספורט לנצח ונותבה למגוון של יכולות שונות ברחבי העולם. כעת, הזכייה במרוץ כבר לא נקבעה בדרך הפשוטה והפרימיטיבית של קריאת הסרט שבקו הסיום, מאותו הזמן, בזכות המצאת הכרונוגרף, כל סוגי המרוצים הפכו למתוזמנים, מתועדים ומבוקרים, כך שאפילו לא היה צורך בהתמודדות פיזית של מתחרה אחד מול השני על מנת לשבור שיאים. בתחילת 1844, יצר אדולף ניקול (Adolphe Nicole) גרסה משופרת של הכרונוגרף של Rieussec, אשר השתמש בתכונת האיפוס (Reset) כדי לאפשר מדידות רציפות.

ה- Tachymeter נכנס לתמונה

בתחילת המאה ה-20, הכרונוגרפים החלו לכבוש את העולם בסערה. יצרניות השעונים החלו למכור את השעונים הללו עם מסגרת באזל קבועה כדי שיוכלו לפעול כטכימטר, סקאלת סימונים על הטבעת החיצונית, המאפשרת חישובי מהירות על בסיס זמן, או חישובי מרחק על בסיס מהירות. ב-1958 הוצג הטכימטר המסתובב הראשון על ידי Heuer (כיום - TAG Heuer). בזכות שילוב ה-Tachymeter, השימוש בכרונוגרף כבר לא הוגבל למרוצי סוסים או תעופה, כעת, מרוצי מכוניות, ספורט אולימפי וכמובן, ניווט ימי וצלילה הפכו לתחומים בהם הכרונוגרף משל ביד רמה. בשל הדרישות המשתנות, החלה תעשיית השעונים לייצר מגוון רחב של דגמי כרונוגרפים כגון כרונוגרף עם מנגנון Flyback, המאפשר את האופציה למדוד זמן במקביל, את הכרונוגרף עם מנגנון ה-Rattrapante, שבו פיצול זמן המדידה מאפשר לעצור ולהתחיל באופן בלתי תלוי את מחוגי השניות המרובים, ושעונים נוספים רבים, שעוצבו בדרכים שונות, כולל דגמים חסינים למים עבור צלילה למעמקים וסוגי ספורט מים נוספים.

לידתם של הכרונוגרפים האוטומטיים

1969 הייתה שנת מפנה לכרונוגרף. בשל הביקוש הגבוה, התחרו יצרני שעונים ברחבי העולם על ההזדמנות לרישום פטנט על גרסה אוטומטית כדי שיוכלו לשמור לעצמם את כל הזכויות לשימושם הבלעדי. ברייטלינג, היואר והמילטון (Breitling, Heuer and Hamilton) החליטו לחבור עם מומחה מנגנוני השעונים Dubois Depraz ולפתח את הכרונוגרף הראשון בעל מנגנון מתיחה אוטומטי. הכרונוגרף פותח בסודיות מוחלטת, כשרק קומץ של מומחים מעורבים בפיתוח ובמידור מוחלט ביניהם. הכרונוגרף האוטומטי הראשון, תוצאתו של פיתוח זה, נחשפה במקביל בניו יורק ובז'נבה ב-3 במארס 1969, בכרונוגרף שמנגנון ה-Caliber 11 שלו נמתח באמצעות Off-center micro rotor. למרות סודיותו של הפרויקט המדהים הזה, איכשהו, קיבלה זניט (Zenith) הדלפה על כוונותיהם של ברייטלינג, היואר והמילטון, ולכן, הזדרזה ופיתחה גרסה משלה לכרונוגרף אוטומטי, את אל פרימרו (El Primero), שהשתמש במנגנון Central mounted full rotor , והיה מסוגל למדוד את הזמן עד לדיוק של עשירית השנייה. במקביל לשתי התפתחויות אלה, הענקית היפנית סייקו (Seiko), אף היא הכריזה על כרונוגרף אוטומטי שנקרא 6139 Auto-Chrono. יחד עם זאת, זרי הדפנה ההורולוגיים-כרונוגרפיים הללו היו קצרי מועד, מאחר ו-1969 הייתה גם השנה בה סייקו יצרה את שעון קוורץ הראשון בעולם, שנחשב לאחת מההמצאות הגדולות בהיסטוריית השעונים. בשקט בשקט, בעוד חובבי הכרונוגרפים המשיכו להתווכח ולהתנצח ביניהם על זכות הבכורה של המצאת הכרונוגרף האוטומטי, הפכו הכרונוגרפים למיושנים, עם המצאת ה- Seiko Quartz-Astron 35SQ, שעון הקוורץ הראשון.